מיליארדים כדי לחבר את כולם לאינטרנט מהיר עשויים עדיין להיכשל

בקצה הדרום-מזרחי של אוקלהומה, שבו חוות בקר רחבות ידיים וחלונות ראווה ריקים פזורים בנוף, המחסור בשירות אינטרנט מהיר הפך לתסכול יומיומי עבור התושבים.

וונדה פינלי, מורה בכיתה ד’ בסוייר, אוקלהומה, אמרה שהשירות לווייני בביתה היה לרוב איטי ולעיתים ירד במשך ימים. היא לא יכולה לקבוע פגישות לרופא, לבקש מילוי מרשם או לשלם את החשבונות שלה באינטרנט עד שהיא מגיעה לעבודה. כמעט בכל סוף שבוע, היא נוסעת כ-40 דקות לבית הספר כדי להכין את מערך השיעורים השבועי שלה, מכיוון שבבית עשויות לקחת דקות לטעינת דף אינטרנט בודד.

“אני מקווה שזה ישתנה”, אמרה גב’ פינלי, בת 60, שישבה בביתה אחר צהריים אחד.

אם הנשיא ביידן ינצח, גב’ פינלי ושכנותיה ייהנו מתוכנית של 42.5 מיליארד דולר להרחבת הגישה לאינטרנט המהיר ברחבי המדינה. המימון שנכלל בהצעת חוק התשתיות לשנת 2021 הוא חלק מיוזמה עם שאיפות גבוהות: לספק “גישה נוחה, אמינה ומהירה לאינטרנט” לכל משק בית ועסק עד שנת 2030.

המאמץ נועד לסגור את “הפער הדיגיטלי” על ידי הבטחת כל האמריקנים יכולים להתחבר לאינטרנט מהיר, מכיוון שהוא ממלא תפקיד קריטי בהזדמנויות כלכליות, חינוך, בריאות ותחומים אחרים. ממשל ביידן גם השקיע יותר מ-22 מיליארד דולר בתוכניות אחרות לבניית רשתות פס רחב ולהפחתת עלות חשבונות האינטרנט.

המחסור בתשתית פס רחב הוא בעייתי במיוחד באזורים כפריים, שבהם שירות האינטרנט לרוב אינו זמין או מוגבל. לכ-24 אחוז מהאמריקאים באזורים כפריים אין שירות אינטרנט מהיר כפי שמכוסה בתוכנית החדשה, לעומת 1.7 אחוזים באזורים עירוניים. מחקרים הראו כי קישוריות לאינטרנט יכולה להגביר את הצמיחה הכלכלית באזורים הכפריים ולעזור ליצור מקומות עבודה, למשוך עובדים ולהעלות את ערכי הבית.

הניסיונות להפוך את הפס הרחב לנגיש לכולם אינם חדשים: הממשלה הפדרלית כבר הזרימה מיליארדים למאמצים שהניבו תוצאות מעורבות. פקידי ממשל ביידן אמרו שהתוכנית החדשה, יחד עם מימון פדרלי ומדינה אחר, יספיקו כדי להגיע סוף סוף לכל מי שאין לו גישה לאינטרנט מהיר.

אבל כמה פקידי מדינה ואנליסטים בתעשייה נשארים זהירים והביעו דאגה אם הקרנות יעמדו בכל יעדי הממשלה.

זה נובע בחלקו מהעלות העצומה של הרחבת תשתיות הפס הרחב באזורים כפריים ודלילים. התקנת כבל סיבים אופטיים עשויה להיות יקרה כאשר בתים מרוחקים זה מזה ושטח קשה מקשה על חפירה באדמה. מחסור בכוח אדם עלול להגדיל עוד יותר את עלויות הבנייה ולדחות פרויקטים.

על פי נתוני ועדת התקשורת הפדרלית, ישנם 8.5 מיליון מיקומים “לא מטופלים” ו-3.6 מיליון מיקומים “לא מוגנים” ברחבי הארץ. כל מדינה קיבלה לפחות 100 מיליון דולר מהדלי של 42.5 מיליארד דולר, כמו גם מימון נוסף על בסיס מספר המיקומים שלא ניתנו לה. מדינות חייבות להתייחס תחילה לאזורים שבהם אין או שירות אינטרנט לא הולם, ולאחר מכן יוכלו להשתמש בכספים כדי להתרחב באזורים מוחלשים. הכספים הנותרים יכולים לשמש למתקנים קהילתיים ולאחר מכן לנושאים כמו סבירות.

הצלחת היוזמה צפויה להשתנות ממדינה למדינה. חלקם, כמו לואיזיאנה ווירג’יניה, כבר אמרו שהם מצפים לכסות כל מיקום לא מוגש וחסר שירות. אחרים הביעו ספקנות רבה יותר לגבי היקף המימון.

אדין רולס, מנהל אסטרטגיית הפס הרחב של אוקלהומה, אמר שלא סביר שלמדינה, עם האוכלוסייה הכפרית הגדולה שלה, יהיו מספיק משאבים כדי להגיע לכל מקום מוחלש, ולכסות את כל האזורים הלא מוגנים יכול להיות אתגר.

גורמים רשמיים במדינה אמרו שהגרסאות האחרונות של מפת ה-FCC המציגות שירות אינטרנט זמין ברחבי המדינה השתפרו, אך ייתכן שהכיסוי עדיין מוגזם. ממשלות מקומיות וספקים יוכלו לערער על הנתונים הקיימים, אבל ההקצאות הממשלתיות כבר נקבעו, כלומר צריך להרחיב את המימון בעוד הרשויות מזהות מיקומים נוספים שחסרים להם שירות מהיר.

גב’ רולס אמרה כי יש “פוטנציאל אמיתי” לתרחיש כזה להתפתח, והוסיפה כי גורמים רשמיים שמעו מתושבים כי יש “בהחלט גישה מוגזמת לשירותים”. ולמרות שהיא אמרה שסיבים הם השקעה טובה יותר לטווח ארוך, יהיה צורך להשתמש בשילוב של טכנולוגיות כדי להגיע לכל מקום שאינו מוגש.

אפילו עם הסובסידיות, אולי לא יהיה רווחי לחברות לבנות בכל מקום. רוברט אוסבורן, מנהל מחלקת התקשורת של קליפורניה, אמר שחלק מהמיקומים במדינה, שהיא מגוונת גיאוגרפית ומתקשה להגיע לאזורים גדולים, לא צפויים למשוך עניין של ספקים. כדי למשוך מציעים, אמר מר אוסבורן, המדינה יכולה במקרים מסוימים לצמצם את הדרישה מהמציעים לכסות לפחות 25% ממחיר הפרויקט, אבל זה מסתכן בהפניית כספים מפרויקטים אחרים.

“זה לא פשוט כמו לתת כסף לספק שירותי אינטרנט גדול ולהגיד ‘בנה שם'”, אמר מר אוסבורן.

אוון פיינמן, מנהל התוכנית הלאומית לתקשורת ומידע של 42.5 מיליארד דולר, אמר כי גורמים רשמיים בטוחים שהמימון הפדרלי והמדינה יספיק כדי לכסות כל מיקום לא מוגש וחסר שירות, כלומר לכל אמריקאי תהיה גישה למהירות אינטרנט של לפחות 100 מגה-ביט לכל שני להורדות ו-20 מגה-ביט להעלאות.

עם זאת, הוא אמר שחלק מהפרויקטים עשויים להימשך עד חמש שנים להשלמתו וכי הוא לא יתחיל בבנייה עד סוף 2024. למרות שהוא אמר שרוב המיקומים יקבלו חיבורי סיבים אופטיים, הוא ציפה שאחרים יהיו מכוסים בטכנולוגיית אלחוטית קבועה או לוויינית.

לוויין אינו נחשב לאמין על פי חוקי התוכנית, אך מר פיינמן אמר ששירותים מסוימים טובים יותר מאחרים ומדינות יכולות להשתמש בכסף עבור ציוד ושירותים לווייניים עבור קומץ מיקומים מרוחקים. Starlink, טכנולוגיית לוויין מ-SpaceX של אילון מאסק, נחשבת לאמינה יותר, אבל החומרה עולה מאות דולרים ועשויה לקחת חודשים עד שהיא יורדת מרשימת ההמתנה.

טווח ההגעה של המימון יהיה חשוב לאמריקאים אשר מזמן חסרה להם גישה לאינטרנט מהיר. גב’ פינלי אמרה שהיא רוצה לעשות שיעורי בית שכללו יותר מחקר מקוון כי זה יאיץ את הלמידה של תלמידיה בכיתה ד’. אבל רבים לא הצליחו להשלים אותו. רק לשלושה מתוך 20 התלמידים בכיתתה יש גישה נאותה לאינטרנט בבית. לשאר אין שירות או שהם יכולים להשתמש רק בטלפונים הסלולריים של הוריהם.

כמה קילומטרים משם בפורט טוסון, אוקלהומה, ביתם של כ-600 תושבים, אמרה ראש העיר תמי בארנס שאנשים מתלוננים ללא הרף על מהירויות האינטרנט, שהיא כינתה “מעכב גדול” על הכלכלה המקומית. אחר צהריים אחד, מגרש החניה של סופרמרקט ותחנת דלק היה החלק העמוס ביותר של העיר. שתי החנויות העיקריות האחרות הן מסעדת סטייקים וחנות דולר ג’נרל.

למרות שחשבונות האינטרנט מהווים נטל כספי עבור משפחות רבות, סביר להניח שיותר תושבים יגיעו לפגישות הרפואיות שלהם באינטרנט אם הייתה להם גישה מהירה, אמרה גב’ בארנס, מכיוון שרבים נוסעים לעתים קרובות עד שלוש שעות כדי לראות מומחים.

מדינות אחרות עם אוכלוסיות קטנות יותר, כמו מונטנה, עלולות להתמודד גם עם אתגרים גדולים יותר. במחוז ברודווטר, מונטנה, שם בתים רבים מופרדים על ידי שטחי דשא רחבים וחלקם באזורים הרריים, התושבים אמרו שהיעדר שירות מהיר מקשה על ביצוע דברים כמו עבודה מהבית.

דניס תומפסון, 58, שמנהלת חוות בקר עם בעלה בטונסנד, מונטנה, אמרה שהיא רוצה להקים אתר אינטרנט שישלח עוד מוצרי בקר אבל לא הייתה בטוחה איך היא יכולה לעשות את זה בבית כי היא הייתה ב- מקום לגישה לאינטרנט והחיבור שלה היה איטי. היא לא ניסתה להזרים סרט כבר כשנה כי הוא בדרך כלל נתקע במאגר למשך דקות.

ביתם נמצא בגיא בין שתי גבעות גבוהות והשכן הקרוב ביותר נמצא במרחק של כחמישה קילומטרים משם. לכן, יש לה רק קליטה לוויינית. למרות הכסף הפדרלי החדש, גב’ תומפסון אמרה שהיא סקפטית לגבי אופציות אמינות יותר.

“אני באמת לא מצפה שזה יקרה”, אמרה.

לינדזי ריכטמייר, נציב מחוז, אמר כי מיקומים רבים מסווגים כחסרי שירות אך למעשה מקבלים שירות איטי יותר ממה שמוצג במפה של ה-FCC. פקידי המחוז מעודדים את התושבים לבצע מבחני מהירות במדינה בתקווה לזהות חלק גדול מהאזור כבלתי משרת.

ההערכה היא שמונטנה תזדקק ליותר מ-1.2 מיליארד דולר כדי לפרוס סיבים לכל המקומות שאינם מטופלים וחסרי שירות, גירעון של יותר מ-500 מיליון דולר. מיסטי אן ג’יילס, מנהלת מחלקת המינהל של מונטנה, אמרה שיש צורך בשילוב של טכנולוגיות כדי להגיע לכולם מכיוון שהוספת סיבים עלולה לעלות למדינה עד 300,000 דולר במקומות מסוימים.

“כמובן שעוד כסף היה רצוי”, אמרה. “אבל אנחנו נבין את זה ונגרום לזה לעבוד.”