הטיול שלי באידיליה של אי יווני שבו שולטים כלי רכב חשמליים | חופשה ביוון

אאחרי שבע השעות שלי במעבורת על פני הים התכול, זו הקלה לחזור ליבשה. יחד עם קומץ מקומיים שחוזרים מאתונה עמוסים בארגזים מלאים בוגאצה עם עוגות פודינג וכמות מכובדת של שקיות קניות, הגעתי לאי הדודקאנסי אסטיפאלה, המכונה גם אי הפרפרים בגלל שמו. מסה ניסי ו Exo ניסי, שני האיים שלו בצורת כנפיים המחוברים ברצועת אדמה צרה. אתה יכול לשבור את הטיול בנקסוס או מיקונוס. אבל למרות אורך המסע, שום דבר לא מנצח את התענוג לעזוב את הנמל ההומה של פיראוס ולהגיע בסירה לאי יווני שליו.

באופן מסורתי, תושבי האי הקשוח הזה, אחד הנידחים והעניים ביוון, התפרנסו מחקלאות ומדיג. כיום, רוב האי, שאוכלוסייתו מונה 1,300, תולה תקוות בתיירות. רבים מאמינים שהדבר יקבל חיזוק נוסף על ידי ההסכם פורץ הדרך של ממשלת יוון עם קבוצת פולקסווגן להפוך את Astypalea ל”אי מודל לניידות אקלימית ניטראלית”.

על פי התוכנית, המכוניות יוחלפו ברכבים חשמליים (עסקים מקומיים ומקומיים מקבלים סובסידיות משמעותיות – לעיתים בהיקף של יותר משני שליש מהעלות – לרכישתן), וכן מגוון של שיתוף נסיעות וביקוש חדשניים – מערכות תחבורה ציבורית רספונסיביות. “אסטיפלה תהיה מעבדה עתידית לדה-קרבוניזציה באירופה”, אמר הרברט דיס, מנכ”ל פולקסווגן. “נחקור בזמן אמת מה מניע אנשים לעבור ל-e-mobility.”

קצין מכס, שנראה כאילו הוא על בסיס שם פרטי עם רוב הנוסעים, מניף אותי מהרציף לחניון, שם רוב הרכבים חשמליים. ישנן עמדות טעינה חשמליות ברוב המלונות ובחניון הראשי בבירה צ’ורה, ניתן לשכור מכוניות חשמליות, קטנועים ואופניים חשמליים מסוכנויות נסיעות מקומיות ובאמצעות אפליקציית astyMOVE של האי.

אני לוקח את המכונית החשמלית שלי ועוקב אחרי הלולאות והעקומות הנינוחות של הכביש הראשי היחיד של האי. מבעד לחלונות הפתוחים מתערבב ניחוח התימין הבר עם ריח המלח הממריץ של הים. גם בסוף יוני החופים החוליים הקטנטנים שוממים ברובם. ממוקמת בתוך פרסה מרהיבה של חול וים, משובצת בצבעים מרהיבים קאיקי עם זאת, על סירות הדייג אני מגלה את תחנת הדיזל המכוערת שעדיין מספקת לאי חשמל.

יוון היא פיגור בכל הנוגע לשינוי החוק הסביבתי שלה. על פי דו”ח אחרון של האיחוד האירופי, המדינה נקנסה בסביבות 66.5 מיליון אירו מאז 2015, והיא עומדת בפני עונשים נוספים על מזבלות הפסולת הבלתי חוקיות שלה, הכוללות פצע עיניים ענק זרוע נייר באי הוולקני הפופולרי סנטוריני. עם זאת, ראש עיריית האי, ניקוס קומיניאס, נשבע כי משגר העשן המפלצתי של Astypalea יופסק בהדרגה בשנתיים-שלוש הקרובות ויוחלף בפאנלים סולאריים ובטורבינות רוח.

ערב רגוע לאחר ארוחת צהריים בסאליס קניון (Café), שמתגאה במקור המרכיבים לחטיפי המזה העסיסיים שלו במקום, אני נכנסת ל Saluti da Stampalia, מלון בוטיק בן שבע סוויטות המשקיף על מפרץ יפה וטירת ימי הביניים הענקית של צ’ורה במרחק. יחד עם המלונות האחרים Kallichoron ו-Mouras, הבעלים החושבים קדימה של Saluti da Stampalia – Giorgos Berdos ואשתו וירג’יניה – חתמו על הבטחת הנסיעות הקיימות של אונסק”ו. על ארוחת בוקר של ביצים טריות בחווה, גבינה מקומית, עוגות אפויות ופשטידות תרד ביתיות פריכות, וירג’יניה, שלמדה אדריכלות באתונה, מספרת לי שהיא רצתה לבנות אחוזת אבן בסגנון ישן המצוידת בנוחות מודרנית ומופעלת על ידי אנרגיות מתחדשות. . “העיצוב הביו-אקלימי של הבניין מאפשר אוורור טבעי, יש לנו פאנלים סולאריים, אנחנו לא משתמשים בפלסטיק ואנו מוצאים מזון במקום. יש לנו אפילו עמדת טעינה לרכבים חשמליים”, היא אומרת לי ומוסיפה: “אנחנו רואים בתוכנית הזו חיובית מאוד עבור האי שלנו”.

אחרי לילה שקט, אני רוכב על האופניים החשמליים לחורה. מושכר דרך תוכנית שיתוף האופניים של e-Astypalea, הוא מוביל אותי במעלה כבישים הרריים לתוך העיירה הקטנה, שם אני מצלם תמונות של טחנות רוח צבועות בלבן וחוקר סמטאות שלאורכן חנויות יצירה לפני שעוצר בטברנת Parathinalos בניהול משפחתי בליבאדי היפה – רחוב עם חוף חלוקים לארוחת צהריים של פירות ים. קבוצת נשים לבושות שחורים מחכה לאסטיבוס, אחד מצי המיניבוסים החשמליים של האי. “אנחנו גרים שם בכפרים”, אומר לי אחד מהם, ומצביע על ורדיה, ההר הגבוה ביותר באסטיפאלה. “האוטובוסים הישנים תמיד איחרו, אבל השירות הזה הוא על פי דרישה – זה שינה את חיינו”.

עם סבך של מסלולי הליכה המשתרעים על פני האי, אסטיפאלה היא גם גן עדן למטיילים. למחרת אני עושה את דרכי לפסגה Exo ניסי“האי החיצוני”.
“, לאורך רחוב ששופץ לאחרונה. עם זאת, ליד Mesa Vathi הדרך נעלמת לפתע; אני ממשיך בנסיעה בשביל מאובק זרוע אבני ריצוף בגודל של ביצי יען. המכונית החשמלית שלי מחליקה וטוחנת על פני חורבות בתי האבן המתפוררים, גגותיהם נראים בקורות בגודל של גזעי עצים, ומקיפים קפלה ביזנטית נטושה. עזי בר מתרוצצות מדרכי ברגע האחרון, פרסותיהן המבוהלות דופקות חלוקי נחל בשמשה הקדמית.
מאוחר יותר, אני מטייל במשך שעה בשביל רצוף בגושים של שומר בר. בסוף המסלול יש עקומת מפרץ מושלמת שבה אני מרחף מתחת לשמיים צרוליים ומקשיב לצווחות הרמות של אנפות ולצלצול פעמוני עיזים.

בדרך חזרה לאוטו אני מזהה בית שלפניו מתייבשים זוג מכנסיים שחורים ארורים. מנוליס בן ה-80, התושב האחרון של הכפר הנטוש הזה, אומר לי שהוא לא יודע הרבה על חנות האלקטרוניקה החדשה הזו, אבל הוא מקווה שהיא תחזיר את הצעירים לאי שלו. “כמו האנרגיות המתחדשות שלו, גם האי הזה צריך דם חדש”, הוא מתבדח.

ככל שמטיילים מחפשים יותר ויותר אזורים נטושים ואפשרויות טיול בר קיימא מאז המגיפה, Astypalea רואה התעניינות מוגברת מצד תיירים, בעוד שצעירים יוונים, שנפגעו קשה מהמשבר הכלכלי בן העשור של המדינה, רואים בפרויקט פורץ הדרך של Astypalea הזדמנות לחדשנות.